מאירי על ביצה ל״ב ב

1 פתילה אין גודלין אותה מתחלה ביו"ט ומפני שהיה מנהגם לעשות חוט ארוך ולכפלו נקט לשון גדילה ומ"מ כל לעשותו מתחלה אפילו בלא גדילה אסור שעשיית כלי הוא ואין מהבהבין אותה באור להסיר הנימין שעליה אלא שמדליקה בלא הבהוב ואין חותכין אותה לשנים אא"כ בפי שתי נרות כמו שביארנו אבל רשאי למעכה בידיו אם הוא גסה ביותר שכבר נעשית כלי קודם המיעוך וכן שורה אותה בשמן אע"פ שאין רוצה להדליקה עכשו ונופץ את ראשה בידו או בקינסא להסיר החשך שבה ויש אוסרין בקינסא ואין הדברים נראין שהרי לשון מוחטין מורה אף על ידי מחט ומפני שהאשה עושה מלאכתה לאור הנר ונופצתו במחט שבידה הוא קורא לה כן וגדולי המפרשים למדין מלשון זה שצריך לתקנה או ביד או בדבר שיש בו תורת כלי כגון מחט ומעתה מדליקין בכל אותן הפתילות והשמנים שאסור להדליק בהן בשבת שהרי לא נאסרו אלא מחשש הטייה התקון וביום טוב מותר לתקן בכל ענין כמו שביארנו:

2 מטכסיסי הדבקים באמונתנו להיותם מרחמים על הבריות ולגמול להם חסד במה שאפשר לו אמרו חכמים כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו וכל שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו:

3 המשנה השביעית אין שוברין את החרס אין חותכין את הנייר לצלות בו מליח אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין אין מקלפין שתי חביות לשפות עליהם את הקדרה ואין סומכין את הקדרה בבקעת וכן בדלת ואין מנהיגין הבהמה ביום טוב אמר הר"ם נייר ידוע וכשנותנין עליו שמן עומד בפני האש כל זמן שימצא בו שמן ומכבשין פירושו שמשוין את האפר בשמן ואם מנע הבישול גורפין אותו האפר ובקעת חתיכה של עץ שאינה כלי ואמרו וכן בדלת רוצה בו כי המשפט בדלת אין סומכין אותה בבקעת כי העקר אצלנו לא נתנו עצים אלא להסקה:

4 אמר המאירי המשנה השביעית והכונה לבאר בה מה שכיון לבאר במה שלפניה ואמר שאין שוברין את החרס וכו' והוא שדרכם היה כשהיו צולין דג קטן מליח על האיסכלא מתוך שהברזל מתחמם מהר והדג המליח מקבל בשולו לאלתר היו מתיראין שיהא אותו החום שורפו והיו שוברים חרסים ומניחין על האסכלא וסודרין את הדגים על הנייר ואמר על שתי אלו שאין עושין אותן ביום טוב מפני שזהו עשיית כלי וכל עשיית כלי מעקרו אסור ואין גורפין תנור וכירים אם נפל לתוכן טיח של כותלים שאף זה תקון כלי ופירשו גדולי הרבנים שזו באה לדעת חכמים שאוסרין במכשירי אוכל נפש אפילו אי אפשר לעשותן מבערב ומ"מ יש אומרין שכל אלו אפי' לדעת ר' יהודה שהוא מתיר מכשירי אוכל נפש וכגון שכבר ידע בכך מערב יום טוב והיה אפשר לו מבערב או שאפשר לו לאפות בלי גריפה ופירשו בגמרא שאם אי אפשר לו לאפות כראוי אא"כ גורפו מותר והוא הדין כל שהפת מתקלקל בכך והוא שאמרו חזי דאנא ריפתא מעליא בעינא מינך אבל מכבשין אותו הטיח על קרקע התנור שתהא שוה לקושי שבקרקע אע"פ שהיה אפשר לו מבערב ושאפשר לו לאפות בלא כבוש ומעתה גריפת התנור מן הגחלים מותרת שהרי אי אפשר אלא בכך ואע"פ שגורם מעט לכבוי מ"מ אינו מכבה בידים וכיוצא בזה לצורך אכל נפש מותר ואין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדרה וענין זה הוא שדרכם היה כשלא היה להם כלי להושיב את הקדרה היו סומכין שתי חביות זו לזו ומסיקים אש ביניהם ושופתין את הקדרה על שתי החביות ואמר עכשו שביום טוב אין עושין כן מפני שדומה לבנין ואין סומכין את הקדרה בבקעת מפני שהוא סובר שלא נתנו עצים אלא להסקה הא לשאר תשמישים הרי הם מוקצות ואין אומרין בהם מתוך שלשאר תשמישים הרי הן כאבנים וכן בדלת פי' בגמ' וכן הדלת אין סומכין אותה בבקעת מטעם שכתבנו ואין מנהיגין את הבהמה ביו"ט במקל ופירשוה אפילו למי שמתיר טלטול עצים שלא להסקה מפני שהדבר דומה כמו שמוליכה לשווקים למכרה:

5 זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שפירשנוה הלכה היא ויש חולקין בסמיכת קדרה ודלת בבקעת ממה שראו במסכת שבת פרק כלים קכ"ד א' שלא באו עליה מטעם מוקצה אלא מטעם גזרת יו"ט אטו שבת ולדעת בית שמאי אלא שאפשר לפרשה שאף לדעת המתיר במוקצה אסורה מגזרת שבת לבית שמאי ומכל מקום לדעת האוסר במוקצה הרי נתפרש כאן איסורה משום מוקצה וכמו שאמר שלא נתנו עצים אלא להסקה ואפילו אם תמצא לומר שבמוחלט הוא מוציאה מתורת מוקצה מכל מקום ראוי לפסוק כסוגיא זו שנשנית במקומה וכל שאתה מוצא מחלוקת בין שתי שמועות אתה דוחה אותה שנשנית שלא במקומה מפני אותה שנשנית במקומה כמו שפירשנו בהרבה מקומות ודבריהם נראין לי יותר ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא ממה שלא ביארנו במשנה כך הם:

6 מותר לאדם שיטוח פי התנור ביו"ט שלא להתפזר חום התנור אילך ואילך ודוקא שנתגבל הטיט מערב יו"ט והכינוהו לכך אבל אין מגבלין אותו ביו"ט שהגבול תולדת לישה והרי הוא מכשירין שאפשר לעשותן מבערב:

7 היה עומד על שפת הנהר או שהיה במקום שהטיט מצוי בו תמיד מותר לטוח פי התנור באותו הטיט והוא שרשמו מערב יו"ט והכינו לכך ואפר אינו בר גיבול ומפני זה מותר לגבלו לכתחלה ביו"ט לטוח בו פי התנור וכן כתבו גדולי המחברים וגדולי הפוסקים וגדולי הרבנים אלא שיש מקשים עליהם ממה שאמרו במסכת שבת פרק ראשון שאפר בר גיבול הוא וחייב המגבל ואף גדולי המפרשים פירשו בזו שאמרו שאינו בר גיבול שאינו מחוסר גיבול ובנתינת מים לבד חייב ומעתה לדבריהם ביו"ט אין מגבלין אותו לכתחלה אלא שאם נתגבל מבערב שורק בו את פי התנור ואין צריך הכנה ועל זו אמרו קיטמא שרי כלומר בלא הכנה ומ"מ אף לדעת זה יראה שביום טוב מיהא אי אפשר מבערב שאפילו גבלו מתיבש הוא ואינו ראוי למחרתו לטיחה ומתוך כך מגבלו לכתחלה וכן כתבוה גדולי הדור וחכמי הצרפתים אסרו מתוך קושיא זו אלא באפר היבש ולא יראה כן וגדולי הדורות מסכימים להתיר בגיבול אפר מתוך שאינו בר גיבול וסומכין על מה שאמרו באחרון של שבת שגובלין את הקלי ונותנין מים למורסן והרי אפר דומה לזה היא:

8 אבנים של בית הכסא מותר לצדדן ביום טוב כדי להושיב עצמו עליהן שכל בנין עראי שאין בו אהל במקום שהוא צריך לו לכבודו מותר:

9 כשאדם עושה מדורה של אש ביום טוב ומביא עצים לערוך את מדורתו לא יהא מניח עצים מלמטה ושיניח אחרים עליהם מלמעלה שזהו כדרך בנין אלא אוחז את העץ למעלה ומניח אחר תחתיו שאין דרך בנין בכך או יניחם בערבוב שלא בדרך סדור ודבר זה י"מ אותו במדורה גדולה שעורכין בה עצים מארבע רוחות וחלל באמצע ונותנין אור באותו חלל ואח"כ מביאין עצים ממערכה שברוח אחד למערכה שברוח אחרת כמין גג: